שעוני כיס: מה הם ואיך ללבוש אותם?

שעוני כיס אספנות הם לא רק מחווה לאופנה, אלא גם אביזר מצוין שישמש את הבעלים בנאמנות במשך שנים רבות. עם זאת, כלי כיס נחשבים כיום ליצירת אמנות יותר מאשר לכלי לקביעת השעה המדויקת.

בעולם המודרני, כמעט בלתי אפשרי למצוא אדם עם שעון כיס לבוש בבגדי קז'ואל. אבל למרות זאת, לשעוני כיס עדיין יש מקום בלבם של רוב האספנים.

שעון הכיס הראשון הופיע במאה ה -17, עם המצאת מנגנון בגודל מתאים. במקום זכוכית, הם היו סגורים עם מכסה פליז, שהגן על החצים, אותם ניתן היה לסדר מחדש בעזרת האצבעות. זכוכית הייתה בשימוש מאז שנת 1609 לערך. בשנת 1675 באנגליה, המלך צ'ארלס השני הציג בגדים כגון אפודים עם כיסים שהיו אידיאליים עבור רוב שעוני הכיס של התקופה. עד אז לא נשאו שעונים בכיסם.

עם הופעת שעוני הכיס, עד אמצע המאה ה -18, הם לא נחשבו לפריט יוקרה. חברות השעונים האמריקאיות ייצרו שעונים מעולים בגודל כיס בכמויות גדולות. רק שעון כיס שוויצרי בעבודת יד היה יקר. באופן כללי, שעוני כיס היו אמורים לספק לאנשים בעלי הכנסה נמוכה יותר.

בשנת 1860 הציגה חברת השעונים האמריקאית Waltham דגמי כיס עם הסימון "57". עבורם הונחו חלקים הניתנים להחלפה, מה שהוזיל את עלות ייצור מכשירי הכיס. חידושים טכניים בייצור Waltham איפשרו ליצור יותר מ -50,000 עותקים בשנה, ועולים על יצרנים אחרים של מוצרים דומים.

יחד עם זאת, האיכות נותרה מצוינת: המכשירים הראו את הזמן בדיוק, בעודם נשארים מעשיים ומצוינים במראה. נתונים אלה הפכו את Waltham ליצרנית דגל של שעונים זולים באיכות גבוהה. כמובן שהעיצוב שלהם היה נחות ממקביליהם השוויצרים כמו ברגה, אך מבחינת הדיוק הם היו ללא תחרות.

שעוני כיס לא איבדו את הפופולריות שלהם עד מלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן, החיילים השתמשו בדגמי תעלה שהיו נוחים יותר במלחמה. באימפריה הרוסית, השען המפורסם ביותר היה פאבל (פול) קרלוביץ 'בור ובנו, שהעביר מאוחר יותר את הייצור לשוויץ. לאחר מותו של בור, השעון עבר למקורביו השוויצרים, מכיוון שפול לא רכש יורשים.

הביקוש הגדול ביותר בקרב אספנים לדגמי הכיס הישנים הבאים של חברת "פאבל בור":

• "ספק החצר", גיליון 1910;
• דגם נדיר משנת 1912 עם חוגה יוצאת דופן;
• דגם עם מארז קופרוניקל, שחרור 1917.

שעוני כיס היו גם מכשיר אופנתי בתקופת ברית המועצות. דגם הברק עדיין נחשב לנדיר בעל ערך ויקר שנמצא באוספים פרטיים או במוזיאונים. הבה נסביר מה גרם לביקוש ל"ברק "הישן במאה ה- XXI בשטח כל מדינות ברית המועצות לשעבר ומחוצה לה.

בשנת 1929 הורה סטאלין לרכוש את דוברט המפטון ולהקים בית חרושת לשעונים באוראל, ששמו היה Molniya. המפעל עבד בזלאטאוסט לטובת הצבא והתעופה. במהלך המלחמה הפטריוטית הגדולה, התיישב המפעל בצ'ליאבינסק, שם הוא ממשיך לעבוד עד היום. בברית המועצות רק מנהיגי מפלגה, אנשי צבא או מדענים יכלו להרשות לעצמם לקנות שעונים כאלה. אזרחים סובייטים רגילים לא יכלו להרשות לעצמם זאת.בתקופה הסובייטית הוענק שעון מולניה לגיבורים, בעוד עיצוב מכשיר שעוני הפרימיום תואם כל הישג.

שעוני כיס שונים במנגנונים, בעיצוב ובבנייה. בנוסף למכשירים אלקטרוניים מודרניים עם מוסיקה, אם תרצה, המוצבים ברצועה, ישנם דגמי אספנות נדירים: קוורץ, עם פעימה ומנגינה, זהב עם עיטור באבנים יקרות, אמייל.

מנגנוני שעון.

• מפעל המפתח הוא "מפתח רוח, ערכת מפתחות". רוב שעוני הכיס של התקופה המוקדמת התחילו עם מפתח מיוחד הכלול באריזה. הוא הוכנס לחור בכריכה האחורית של המכשיר.

• פיר המתפתל הוא "רוח גזע, סט גבעול". השעון הופיע בשנת 1850 הודות ליוצר השעונים פטק פיליפ. הבעלים יכול להפעיל אותם ללא מפתח על ידי סיבוב הכתר הממוקם על המארז.

• פיר המתפתל עם חסימה-"רוח גזע, ערכת מנוף". הסידור הסטנדרטי של כל שעוני הרכבת לאחר 1908. הבעלים נאלץ לפתוח את הזכוכית ולהעביר את הידית הממוקמת בחוגה למצב הגדרת הזמן (מתפתל). אם הידית הייתה מוגדרת למצב מתפתל, מנגנון השעון היה מסתיים, ולא ניתן היה להוריד את הזמן.

שעון מכני מתחת לכריכת מתכת, נפתח בלחיצה על כפתור מיוחד. השעון המופעל באביב היה מעשי ומוגן מפני נזקים ולכלוך.

אופציה חסכונית ללא מכסה ושרשרת הגנה, שהוצגה בשנת 1876.

מציע לאספנים יצירה ייחודית בצורת משולש, המיוצרת במארז מצופה זהב, המיוצר באמצעות שתי צלחות.

המודל נבדל בנוכחות חלון, לפעמים מוגן בזכוכית אחרת. עיצוב זה נוח לבעלים לצפות בזמן מבלי לפתוח את מכסה המכשיר. ראוי לציין כי שעון הכיס הבולט הראשון יוצר בשנת 1775 על ידי חברת Breguet, בבעלות המכונאי המוכשר אברהם לואי ברגט. הוא הצליח להציב פעמונים מיניאטוריים בשעון, שעליהם הוכו פטישים זעירים בזמן מסוים.

שעון בעל היסטוריה של 150 שנה, שהתחיל הודות ללואי ברנדטון היוזם, שמלאו לו 23 בשנת 1842. לואיס אסף שעונים מחלקים שנרכשו אצל אומנים מקומיים. המוצרים היו ביקוש רב וסיפקו לבעלים חיים נוחים.

לאחר מותו של לואי, העסק עבר לבניו, שהפכו את בית המלאכה של אביהם להפקה קטנה. מנגנונים וחלקי חילוף לואי-פול וסזאר ברנדטון מיוצרים באופן עצמאי. בשנת 1884 הופק הקליבר הראשון, על שם האות "אומגה" מהאלף בית היווני. לכן, מוצרים נקראים כיום כך. לאחר מכן שונה שם החברה, שנקראה בעבר לואיס ברנדט & פילס.

בשנת 1909 הפכה חברת אומגה לשומרת הזמן הרשמית של מרוץ כדורי אוויר חם. וכעבור 23 שנים, היא זכתה לכבוד להופיע באותו גלגול במשחקים האולימפיים. בשנת 1903 מתו האחים, ועסקי משפחתם עברו לארבעה בנים, שהמשיכו את השושלת.

התקופה שבין 1975 ל -1980 התבררה כזמנים קשים עבור החברה. המשבר פשט את הרגל של אומגה, והחברה היפנית הביעה את רצונה להפוך לבעלים החדשים של החברה. העסקה לא יצאה לפועל, החברה חולצה על ידי הבנקים שהתחייבו לאומגה.

עותק משנת 1960 של החברה בעלת אותו שם, ובו פרה על מארז ניקל וכרום.

דגם מכני שוויצרי-צרפתי יוצר בשנת 1950 עם עיצוב מארז אופייני לתקופה ההיא, עשוי כרום ופלדה ומכוסה בציפוי זהב. מארז העותק משנת 1960 עשוי כסף.

השעון הצבאי משנת 1940 נעשה עבור הצי המלכותי הבריטי, כפי שמעידים הסימונים המקבילים על המקרה. דגמים אלה ואחרים של תנועות שעון עתיקות בגודל כיס נמצאות היום במכירות פומביות. ערכם מושפע מהמצב הכללי של העתיק. המחיר נע בין 300-1000 יורו. יתר על כן, עם הזמן העלות רק גדלה.

שעון כיס הוא מבנה של מספר אביזרים שנועדו למדידת זמן. כדי להקל על הלבישה, המארז עם החוגה מחובר לשרשרת. הערכה כוללת לרוב מחזיק מפתחות מיוחד לתיקון האביזר. הוא נועד להיות מחובר לכיס על אפוד או מכנסיים. כיס כזה נקרא כיס זקיף.

מעניין, פריטים כגון אפודים הופיעו כמחווה לאופנת שעוני הכיס. כיס שעון קטן יכול להיות מוסתר או חיצוני וממוקם על החזה. השרשרת משמשת לא רק מהדק ותוספת לשעון, אלא כאביזר מן המניין ואף כקישוט.

המדהימה היא העובדה שמנגנון השעון הישן פצוע עם המפתח הכלול בערכה. הוא היה מרובע ולובש על שרשרת. לכן, היה צורך בכיס על הבגדים שלך. אחרת, למבנה פשוט אין מקום לאתר אותו. עמדות מיוחדות היו גם אביזרים פופולריים לשעוני כיס. אלה היו יצירות אמנות אמיתיות, שעליהן הוצגו המכשירים בגאווה בנוף מלא בבית. הם עדיין זוכים להערכה רבה על ידי אספנים וסוחרי עתיקות.

מוקדם יותר, רק מעטים נבחרים יכלו להרשות לעצמם לרכוש מכשיר מיניאטורי לקביעת השעה. כיום, כמו בעבר, נוכחותו של שעון כיס היא סימן לעושר חומרי ומעמד גבוה, במיוחד אם הדגימה עשויה זהב או כסף.

הדרך המסורתית לענוד שעון כיס היא להצמיד אותו לשרשרת המחוברת לאפוד באמצעות לולאה אנכית. לרוב האפודים המודרניים אין לולאה כזו. אבל אתה יכול גם להדק את השרשרת על ידי העברת הלולאה הרגילה של האפוד לפני הכפתור. באופן הקלאסי הישן, שעון כיס נלבש בכיס אפוד עם שרשרת מחוברת לכפתור. השעון הונח בכיס כך שהחוגה הופנתה לכיוון הגוף. יותר נוח לדעת את השעה כך. אנשי ימין מניחים את השעון בכיס מימין, שמאלנים-להיפך.

דרך מסורתית נוספת לענוד שעון היא להכניס אותו לכיס המכנסיים. במקרה זה, נוח יותר להשתמש ברצועה קצרה במקום בשרשרת. עדיף לבחור בחוגה גדולה יותר כדי לראות בבירור מה השעה. היו תקופות שבהן שעון כזה היה מכשיר הכרחי לעובדים במפעלים ובמפעלים. הם הונחו בכיס הקדמי של האוברול. השרשרת הייתה עם חוליות גדולות, עבודה גסה.

היה נהוג לענוד שעונים בעיצוב מעולה על שרשרת מקורית בתיאטראות ובפגישות רשמיות חשובות, תוך הדגשת מעמדם בחברה. אופנתיות מודרניות מצרפות לעתים קרובות שעונים לא לשרשרת, אלא לפרק כף היד, ובוחרות צמידים. אבל אניני טעם אמיתיים מעדיפים את גרסת הכיס, שצריך להתחיל עם מפתח לעבודה.

בסרטון הבא תוכלו למצוא סקירה כללית של שעון כיס מולניה.